לא להאמין איך ביום בהיר אחד הגיע אלינו וירוס קטנטן ששיבש את הכל! למדנו מושגים חדשים כמו סגר, בידוד 2, 100 ו500 מטר. למדנו לשים מסכות ולחטא את הידיים, רבים מאיתנו הפסיקו לעבוד או ללמוד. מרחבים ציבוריים סגורים, אסור לפגוש אנשים. והופ, פתאום אנחנו מבלים הרבה זמן בבית.
כל אחד מסתגל לשינויים האלו קצת אחרת, וזה תלוי בעוד מספר משתנים כמו מצב כלכלי, לחצים בבית, מספר ילדים, בדידות, יכולות הסתגלות, חרדתיות ועוד.
לאורך הקורונה, הרבה אנשים העלו את המושג "היום שאחרי" בחשש. רבים שיתפו אותי שהם חוששים מההשלכות.
אין ספק שכולנו מצאנו את עצמנו בביטואציה חדשה וללא הכנה מוקדמת.
נושאים מרכזיים שעלו הם כמובן כלכליים, הרגשה שהקרקע נשמטת תחת הרגליים, בדידות עמוקה והתמודדות עם תסכולים ואיסורים.
דבר נוסף הוא הפחד החברתי שנובע מהריחוק החברתי, המיגון והפחד לבוא במגע, משהו שהוא כל כך מנוגד לרצון הטבעי שלנו.
אני חושבת שהדבר הכי חשוב שאנחנו צריכים לשים עליו את הדגש בעת יציאה ממשבר, הוא דווקא חיבור לכוחות שהשתמשנו בהם בעת המשבר, וללמידה שעשינו בתקופה הזו. כך שנצא מחוזקים.
התודעה שלנו מאוד רוצה לקחת את המושכות ולהכניס אותנו למצב של פחד שנרצה לאמץ להמשך החיים. כמו אחרי אירוע טראומטי.
ובעוד שהמיינד רוצה לקחת אותנו לפחד, אנחנו נרצה להראות לו שבעצם אנחנו לא כל כך רעים בהישרדות, ושיש לנו הרבה כוחות ויכולות להתמודד עם דברים שיבואו.
אחד הדברים המשמעותיים שחווינו במשבר הזה, כמו בפרוץ מלחמה, הוא שהחיים אינם צפויים.
התחושה שלנו בעת "שיגרה" היא של סדר וקביעות, משהו שהוא בעצם אשליה.
מי שמתרגל בודהיזם מכיר את המושג "אשליית הקביעות", המדברת על כך ששום דבר אינו קבוע, הכל משתנה כל הזמן. ולמעשה הדבר הקבוע היחיד הוא השינוי!
כולנו רואים את זה כשאנחנו בנסיעה לעבודה ופתאום יש פנצ׳ר, כשאנחנו מתכננים משהו בסוף שבוע ופתאום התכניות משתנות, כשלפתע יש קיצוצים ומודיעים לנו על פיטורים, או כשבעל הדירה מעלה את שכר הדירה.
ג׳ון לנון כתב פעם life is what happens to you while you're busy making other plans.
על מנת שנוכל באמת להפיק יותר תחושת ביטחון ולהתחבר ליכולות שלנו להתמודד עם משברים והפרעות בחיים, ובעיקר על מנת לעבד ולקדד את אירוע הקורונה כאירוע מלמד וכזה שהתמודדנו איתו, ולא כאירוע טראומתי, הכנתי לנו מספר שאלות שיחברו אותנו לכל הכוחות והמיומנויות בהם השתמשנו לאורך התקופה.
אני ממליצה לקחת לעצמנו חצי שעה, לשבת במקום שקט ונינוח ולענות על השאלות האלו בקשיבות ובנחת ולפרט כמה שיותר.
1. מה היה האתגר הכי גדול שלי בתקופת הקורונה?
2. האם נתקלתי באתגרים דומים בעבר?
3. איך אני מתמודד איתם בדרך כלל? איך התמודדתי הפעם?
4. מה אני יכול ללמוד מזה על עצמי?
5. מה היה חסר לי? איזה כוח או משאב היו משנים את הכל?
6.מה למדתי על יכולת ההסתגלות שלי בתקופת הקורונה?
7. מה עבד לי בתקופה הזו?
8. האם נעזרתי במישהו? האם לבקש עזרה זה משהו שאני יודע לעשות?
9. איזה שלושה דברים טובים (קטנים או גדולים) קרו לי בתקופה הזו?
10. מה התובנה הכי משמעותית שלי מתקופת הקורונה?
11. מה הייתה החולשה הכי משמעותית שלי?
12. באם ניכנס שוב למצב דומה, מה אני אדע לעשות הפעם? איפה כדאי לי לשים את מרבית האנרגיה שלי?
13. מה הם שלושת היכולות/ כוחות הכי חזקים שלי שלמדתי בתקופה הזו?
14. מה הייתה רמת הסטרס שלי בתחילת הקורונה? מה רמת הסטרס שלי כעת?
15. האם פחד/לחץ(סטרס) נותן לי מוטיבציה או כוח להתמודד ? האם הוא מחליש אותי? האם גורם לי לקפוא במקום?
16.מה אני יכול ללמוד מזה למצבים דומים בהמשך?
17. משפט קטן שהייתי רוצה להגיד לעצמי בפעם הבאה שמתרחש שינוי פתאומי? (לדוגמה: קטן עליי, גם זה יעבור, קודם כל לנשום, עברתי את הקורונה נעבור גם את זה…)
