יום עבודה, ובעודי לוקחת הפסקה ומתמקמת בנוחיות בית קפה, פסק זמן מההמולה שבחוץ, אני מהרהרת על חופש ומוצאת את עצמי בוהה במתקן הגלויות של שלי, שתלוי מולי. ובכיתוב אדום על רקע חום, על גבי גלויה היה כתוב:
The best things in life are free
אני מושיטה יד, לוקחת את הגלויה ומחייכת. אני הופכת אותה:
Love is free
Friendship is free
Smile is free
Compliments are free
אני מחייכת לעצמי חיוך גדול יותר, חופשי. אני נתקעת לעוד רגע וחושבת לעצמי שהדברים הכי טובים בחיים הם באמת חופשיים.
הם צודקים, אני חושבת. אהבה עם חופש, חברות עם חופש, כל דבר שיש בו חופש הוא מופלא.
מאוחר יותר אני מהרהרת במושג, בערך, ביכולת החופש. זורקת אסוציאציות שעולות לי עם חופש ונדהמת לראות שהן כולן מתקשרות עם היכולת שלנו להיות משוחררים, חופשיים. הוא מאפשר לנו בחירה החופש, מרחב. מתקשר לנו עם תדמית של כנפיים.
אז אני מבינה, כי בתחושה שלי, תמיד כשמדברים על חופש, מדברים על חופש מ… להשתחרר ממשהו, לברוח לאנשהוא, להשתחרר מכבלים, כבלי המציאות. חופשה מהשגרה, אוורר. תמיד מקושר לחוסר מחויבות, חוסר אחריות. אז אני מבינה בבירור שלקחנו את החופש וחתכתנו לו את הכנפיים. השארנו אותו מחוץ לחיים, מחוץ ליומיום.
ואם נדמה את החופש לישות עם כנפיים, הרי שגם לה יש את העולם כולו לעופף בו. אך עדיין יש לה את תחום העולם, כדי שתדע לשוב לקרקע, להתיישב כדי לדאוג לצרכיה הבסיסיים. וכך גם החופש, הוא מרחב בחירה המתקיים בין גבולות. כדי שנדע לשוב לקרקע ולדאוג לצרכינו הביסיסיים.
ממש כפי שכדאי לשאול את עצמנו בכל מקום בחיינו, בכל פעולה, קשר, מחשבה ותחושה אם יש שם אהבה? כדאי גם לשאול האם יש לנו שם חופש?
כיוון שאנו מתוכנתים ומובנים להתבונן בחוסר, כי כך לימדו אותנו כל חיינו, אנו שמים את האנרגיה והפוקוס שלנו בחופש ממה אנו רוצים. חופש ממחשבות, חופש מדפוסים, חופש מהכתבה חברתית. ומיד חופש בזוגיות, בעבודה ובעשייה הופך לחופש מזוגיות, מעבודה חופש מעשייה המתבטא ברוב המקרים בחוסר מחוייבות ואחריות.
כך נוצר חוסר רצון חופשי בקיים, של בריחה ושל חושך במקום בו אני נמצא, כאילו האור קיים במקום אחר, מרוחק. כאילו השהות בחופש היא זמנית, מרגשת, כמו סיפוקים מהירים אחרים. זה שם אותי בחוסר אהבה לקיים, להווה, שם אותי בחסר, בחושך. נדמה כי בעמדות שלנו, החופש הוא מרחב שאינו מתקיים במציאות היומיומית.
בכדי לעצב את חיינו ולזרוע כוונות שיצמיחו מציאות, אנו צריכים להתמקד ולשים כוונה בחופש למה אנו כמהים. איפה תחושת החופש באה לידי ביטוי ביומיום? לבודד את תחושת החופש, להתבונן בה ולשחרר לה את הכנפיים. חופש מעמדותיונו ותחושותינו לגבי היומיום. שם, לראות תמונה מדוייקת ובהירה יותר כדי שנוכל לדייק בבחירתנו ולא לחזור על אותו השיעור שוב ושוב. כשנבודד את תחושת החופש, נשים לב כי החופש הוא מציפיות, מצורה מסויימת, מהבנייה. לדוגמא בזוגיות נמצא, כי יש לנו ציפיות מובנות או מטושטשות כי זוגיות צריכה להיות מלווה בתחושה מסויימת, להתנהל בחוקיות מסויימת, לגרום לנו לפעול בצורה מסויימת. בן הזוג שלנו צריך להראות בצורה מסויימת, צריך שיהיו לו תחומי עניין מסוימים ותכונות מסויימות. ובתוך המבנה הזה, האידיאל הנדמה בראשנו למושלם, או לצורך, אני שואלת – כמה חופש יש שם? אם אני מצמצם ומגביל את המהות לצורה אחת ומורכבת שגובלת בצורך, בתלות ואחיזה, כמה חופש יש שם?
בשאיפה לצורה כה ספציפית ומובנת, אני מאבד את היכולת לראות את המהות הלובשת אינספור צורות. אז אני מגיע לתחושת התפשרות. ובתוך הכלא הקטן שבניתי לעצמי מאינספור עמדות, מחשבות ורצונות, אין פלא שארגיש כלוא. אין שם חופש. אז יהפוך החופש למרחב הנמצא במקום אחר, מחוץ לכלא שלי. ובתוך הכלא, במבנה האישיות והציפיות הכל כך סגור שלי, הפוקוס הוא על החוסר, על החושך, על מה שמקולקל. ובדרך אל החופש, עליי להתחיל להתבונן על הגבולות, לשבור את הצורות הפיקטיביות שבניתי לעצמי ולתת למהות להתבטא באינסוף צורות, בחופשיות. משם, להתחיל לשים את הלב והפוקוס בחופש לשאול את עצמי במה אני רוצה למלא את חיי? לתת לשאלה הזו לפתוח פתח ליצירתיות ולרצון למלא את החלל הזה בשלל עשייה, מחשבות ותחושות אליהן אני כמהה מתוך חופש. ואני רואה כמה מחוייבות ואחריות יש שם.
הההבנה הזו מצטיירת יפה בסיפור שני הזאבים. ואני שואלת את עצמי איזה זאב אנו מאכילים? את הזאב שאומר כי אנו צריכים חופש מהקיים? או את הזאב שאומר לנו להתבונן בכמות החופש המצויה, מה אנו רוצים באמת?
עם המחשבות הללו, אני לוקחת את הגלויה ומצמידה אותה לדלת בייתי, כדי להזכיר לי ולכל העוברים ושבים בחדר המדרגות שהדברים הטובים בחיים, הם חופשיים. שנשחרר תלות, אחיזה וגבולות פיקטיביים במבנה האישיות שלנו, בדפוסים, בעמדות, במחשבות ובתחושות, הבאים לידי ביטוי בכל תחום בחיינו. שהרי התחומים הללו הם השתקפות של כל אלו. ואם יש שם חופש ואהבה, אין סיבה שלא נצליח שם ונביא לשם שמחה.
The best things in life are free. Indeed.
