אני לא מספיק
מה הקשר בין חוסר סיפוק לתחושת ערך, תפיסה עצמית ותפיסת העולם? איך מנהלת אותנו השאיפה לשלמות? מאיפה זה מגיע? איך ולמה אנחנו עושים את זה? איך אפשר אחרת?
מוקדש באהבה לכל מי שחי בחוסר סיפוק.
מה הקשר בין חוסר סיפוק לתחושת ערך, תפיסה עצמית ותפיסת העולם? איך מנהלת אותנו השאיפה לשלמות? מאיפה זה מגיע? איך ולמה אנחנו עושים את זה? איך אפשר אחרת?
מוקדש באהבה לכל מי שחי בחוסר סיפוק.
על ההורה והילד המרכיבים את האישיות שלנו, על מערכת היחסים ביניהם, על הקשר שלהם לתחושת הערך העצמי שלנו. איך זה עובד ואיך אפשר אחרת?
למה קשה לדור שלם לענות על השאלה התמימה הזו או לענות על האתגר? למה רבים חושבים במושגים של הצלחה וכישלון? איפה מוצאים את ההצלחה הארורה הזו? ולמה זה כל כך קשה?
מה הדבר שמונע ממך להיות שלם עם עצמך ומי תהיה בלי האמונה הזו?
האמת היא שמערכות יחסים תמיד מסתיימות ואין לנו שליטה עליהן. ובכל זאת, רבים מתאהבים, חולקים את חייהם, מקימים משפחות וילדים, מאמצים חיות מחמד ונקשרים.
איך עושים את זה?
איך להשתייך מבלי לוותר על ההייחודיות שלי? איך לשמור על הגבולות האישיים שלי בתוך מגבלות הקבוצה או הקשר? כמה אני מושפע מבחוץ? כמה אני משפיע מבפנים? על המרצה, המרדן ומה שבניהם..
מצבים מסוימים מעוררים בנו את תחושת "הקורבן". מול הבוס, מול האישה או הגבר, מול ההורים, החברים, מול הבירוקרטיה, המדינה, ואפילו מול מוכר הפלאפל או המלצרית.
מה מעורר בנו את הקורבן? איך אפשר לזהות אותו ואיך אפשר להשתחרר ממנו?
על איום הבדידות, על הצורך בחיבור וההרגלים שעלולים להתפתח. העידן הטכנולוגי והשפעותיו, מערכות יחסים והתמכרויות. על ההבדל שבין בדידות ללבדות, ודרכי התמודדות עם הבדידות.
כשהמציאות בחוץ מותחת, מאיימת, לוחצת, מטלטלת, מתסכלת ומעלה רגשות רבים בעוצמות חזקות כל כך, רבים נוטים לחוות לחץ (דחק). מצבי לחץ הם למעשה מצוקה הנגרמת מאיום לרווחתו האישית של אדם והם עלולים להתבטא ברמה הפיסית, ההתנהגותית, הרגשית והמנטלית.
מצבים חברתיים מביאים עלינו לא פעם תחושות משונות של חוסר שייכות, ואנו נמצא את עצמנו בתפקיד "המוזר", ה"אואטסיידר", הכבשה השחורה, "החייזר" או כל ביטוי אחר שיתאר את התלישות הזו, הניכור, הזרות, המוזרות והבדידות. מה נמצא מאחורי חוסר השייכות ואיך מתמודדים עם זה? על חרדה חברתית, הפחד שנמצא מתחת ותיאור מקרה טיפולי.