אלה, 25, סטודנטית לעיצוב והוראה.
"חייתי עם החרדה הזאת יותר מידי שנים, נכנעתי לה, נתתי לה להוביל אותי, כאילו הייתה אני, שמעתי קולות כל הזמן בראש תרחישים שליליים, מילים רעות, העולם סגר עליי, לפעמים חשבתי שאני עומדת למות מרוב שהריאות שלי עומדות להתפוצץ כי אין לי אוויר".
ליאן, 27, מנהלת חנות בגדים.
"יש הרבה בחורות מגניבות, שמחות, עשירות ומבית טוב. מה יש לו לחפש איתי? לא רציתי לחיות, הנפש שלי היתה תלויה בו. מצבי רוח קיצוניים לפי החליל שלו, אובססיביות, רחמים עצמיים, חוסר תקווה לחיים. החברים והמשפחה רק ייחלו לי לצאת מהמקום הזה. הייתי חסרת אונים, פגעתי בעצמי פיסית, ירדתי במשקל, אכלתי כי היה צריך, נשמתי כי זה הכרחי, חייתי…כי מה כבר נשאר לי… מה עושים עכשיו?"
עמית, 34, מוסיקאי יוצר ומפיק, שף.
"מאז שאני זוכר את עצמי היתה לי הרגשה של חוסר מיצוי שהיתה מלווה בחוסר הערכה עצמית, מה שהוביל אותי לשנים רבות של בריחה על ידי "מערפלי מציאות". הם באו בצורה של מריחואנה. אחרי שהיה לי הכוח להפסיק, הגיע התחליף היותר נורא, שהיה החבר הכי צמוד שלי בשבע השנים הבאות – האלכוהול".
