מקורבנות לחירות
מצבים מסוימים מעוררים בנו את תחושת "הקורבן". מול הבוס, מול האישה או הגבר, מול ההורים, החברים, מול הבירוקרטיה, המדינה, ואפילו מול מוכר הפלאפל או המלצרית.
מה מעורר בנו את הקורבן? איך אפשר לזהות אותו ואיך אפשר להשתחרר ממנו?
המקום בו נמצאות מחשבותיך
"אני לא יכול", "יש לי בעיה", "משהו בי לא בסדר", "לי זה לא יעבוד", "זה לא כזה קל כמו שזה נראה", "אני בחיים לא יצליח"…רעשי הרקע הללו הם אוטומט.
למה המחשבות שלנו מנותבות לשלילי באופן טבעי? בנסיון לענות על השאלה הזו, נעסוק כביכול ב-למה, כמענה לרציונל, לאחר שנשקיט אותו, נעבור לאיך – איך פועלים אחרת?