כולנו מוצאים את עצמנו מרצים (pleasing) בחיים, במקרים בודדים או דמויות ספציפיות. לרצות אנשים מדי פעם זה דבר טבעי, כולנו אוהבים לשמח אחרים, לעזור. ובכלל, אנחנו אוהבים כשמרוצים מאיתנו. אך כשאנו מרצים באופן קיומי, מתקשים להגיד לא, מאבדים גבולות, מתקשים לכעוס, ויחסים הופכים עבורנו אתגר, כדאי שנבחן את זה. נטייה לריצוי או אישיות מרצה, לרוב…
כשחושבים על חיות בטבע, ועל חיי ההשירדות שלהן, ניתן לראות כי פחד ולחץ (ורגשות אחרים) נחוצים ביותר למען ההישרדות שלהן. לא רק שהם חיוניים, הם מתעוררים, מורגשים, מקבלים ביטוי, משתחררים וחולפים. אך מה ההבדל המהותי בין האדם לחיה השורדת בטבע? המיינד (המחשבות). אם אצל השורדים בטבע, מתקיימות הסכנות והאיומים באופן קונקרטי וממשי, כמו לדוגמא חית…
איך להשתייך מבלי לוותר על ההייחודיות שלי? איך לשמור על הגבולות האישיים שלי בתוך מגבלות הקבוצה או הקשר? כמה אני מושפע מבחוץ? כמה אני משפיע מבפנים? על המרצה, המרדן ומה שבניהם..
מצבים מסוימים מעוררים בנו את תחושת "הקורבן". מול הבוס, מול האישה או הגבר, מול ההורים, החברים, מול הבירוקרטיה, המדינה, ואפילו מול מוכר הפלאפל או המלצרית.
מה מעורר בנו את הקורבן? איך אפשר לזהות אותו ואיך אפשר להשתחרר ממנו?
על איום הבדידות, על הצורך בחיבור וההרגלים שעלולים להתפתח. העידן הטכנולוגי והשפעותיו, מערכות יחסים והתמכרויות. על ההבדל שבין בדידות ללבדות, ודרכי התמודדות עם הבדידות.
אביב, 26, סטודנט לחינוך אנתרופוסופי, פסל וצייר.
"זה התחיל להפריע כשעברתי מלעשן מריחואנה ללעשן נייס-גאי…מצאתי את עצמי תלוי לחלוטין בחומר שצרכתי, ללא אחיזה במציאות, במי ומה שאני. אבוד היא מילה טובה לתאר את מה שעבר עליי. כשהבנתי שהבחורה שאני אוהב, שירן, עלולה לעזוב אותי בגלל מי שנהייתי, הצלחתי להחליט שאני מתחיל לשנות דברים לפני שאני מאבד אותה".
