כשחושבים על חיות בטבע, ועל חיי ההשירדות שלהן, ניתן לראות כי פחד ולחץ (ורגשות אחרים) נחוצים ביותר למען ההישרדות שלהן. לא רק שהם חיוניים, הם מתעוררים, מורגשים, מקבלים ביטוי, משתחררים וחולפים.
אך מה ההבדל המהותי בין האדם לחיה השורדת בטבע?
המיינד (המחשבות).
אם אצל השורדים בטבע, מתקיימות הסכנות והאיומים באופן קונקרטי וממשי, כמו לדוגמא חית טרף שמנסה לפלוש. אצלנו בני האדם, מרבית האיומים כיום מתרחשים בעיקר במחשבה. אפשר לומר שעולם המחשבות שלנו, המחושב, המסיק והאנליטי, מגוייס ברובו להימנע מכאב ולשמור על בטחוננו. בכך, הוא תוקף אותנו על ידי רעיונות, מסקנות ומחשבות שעלולים להכאיב ולאיים עלינו. כשהאיום יכול להיות גם שברון לב, טעות, “כישלון", דחייה או "פאדיחה".
כיוון שמרבית הפחד שאנו מתמודדים איתו מתקיים במחשבה בצורת רעיון ואזהרה ולא בהכרח איום ממשי בכאן ועכשיו, רבים מאיתנו מטפחים את הפחד, מאמינים לו, מקדישים ומפנים לו אנרגיה רבה, ונמנעים במציאות ממצבים רבים.
באופן הזה, פחד יכול ללוות אותנו חיים שלמים, ליצור מכשול, קישור והתניה ובעצם – להחליש אותנו. אנו עלולים להיסחף אחריו ולאפשר לו לשתק או לעצור אותנו בכל פעם שאנו ניצבים מול המשימה אותה אנו רוצים להשיג.
פחד ולחץ יכולים להיות אויבים גדולים ושתלטניים, והם גם יכולים להיות חברים טובים הבאים לעזרתנו.
לחץ היא תגובה מעוררת, הנובעת מפחד.
פחד הוא רגש שבנוי מאינסטנק הישרדותי ומנסיונות עבר כואבים. ברמה הפיסית או הרגשית.
למען הישרדותנו, מכוונים הגוף והנפש לחוש עונג ולהימנע מכאב.
בכל פעם שאנו חווים כאב משמעותי, נוצר קישור במוח. כך שבכל פעם שאנו עלולים לחוות כאב דומה, מערכת הגוף והנפש יאותתו לנו להיזהר באמצעות תחושת פחד.
פחד יכול להתעורר כתחושה פיזית. בין אם דופק מהיר, מועקה, החסרת נשימה, לחץ בחזה, אדרנלין, זרמים בגוף, כעס ותוקפנות, ולעיתים גם להפוך לחרדה או התקף חרדה.
הפחד מתעורר על מנת להימנע מהכאב, והדרכים להימנע מכאב, מתוארות בפסיכולוגיה כFFF.
שלושת הF מתארים תגובות שונות בהתמודדות עם פחד:
–FIGHT– מלחמה, התמודדות, התעמתות. העוררות הפנימית תניע אותנו להילחם ולהתמודד עם הגורם המכאיב. בין אם סכנה הישרדותית ממשית, ריב או ויכוח, פחד או אפילו כישלון.
–FLIGHT– בריחה, הימנעות. העוררות הפנימית באה על מנת לעורר אותנו לברוח מהסכנה והאיום, מתחושה לא נעימה ומכאיבה.
–FREEZE– קיפאון ושיתוק. העוררות הפנימית מציפה אותנו עד כדי שיתוק וקיפאון. היא מייצרת ניתוק, וזאת בעיקר במצבי קיצון בהם אין לנו דרך להימנע או להתעמת עם הכאב, אז המנגנון מנתק אותנו מהגוף ומהחוויה הרגשית. אנו נמצאים במקום אחר, והכאב כמו נגרם לא לנו. מצב הקיפאון קורה בדרך כלל במצבים טראומטים, או אצל אנשים שחוו טראומה בעברם, והניתוק מתרחש אצלם באופן אוטומטי כמנגנון הגנה.
כאשר אנו מדחיקים את הפחד, מתעלמים ממנו בשיטתיות, הוא עלול להתפתח לחרדה, ולעורר אותנו באופן אגרסיבי, עד כדי שיתוק וקוצר נשימה. מה שמאוחר יותר עלול להוביל להתקפי חרדה.
אם אנחנו רוצים להתיידד עם הרגשות החיוניים הללו, ולהפוך אותם למורים ועזרים, עלינו קודם כל להפסיק לפחד מהם. פחד, לחץ, כאב או התרגשות הם בסך הכל תחושה חיונית וחולפת. על כן, אנו מסכימים להרגיש אותם. ויותר מזאת, אנו מעוניינים להביא את הסקרנות והמודעות שלנו (מיינדפול) על מנת לחקור אותם וללמוד את עצמנו.
–שנית, עלינו להתחיל לחקור את הביטוי הפיזי שלהם. באיזו דרך אנו חשים את הפחד? איפה אנו חשים אותו בגוף? איך הוא מתבטא?
רגש, הוא כמו גל שעובר בגוף. היכן ואיך אנו מרגישים את הגל הזה? באיזה אופו הוא מעורר אותנו? יש שידווחו על זרם שיורד מהחזה לבטן, יש שיתארו זאת באיזור הרגליים והברכיים, אצל כל אחד זה קצת שונה.
–לאחר מכן, נשים לב באיזה מצבים נוהג להתעורר הפחד? מה מפחיד, מחשיד ומאיים עלינו?
–נשים לב, לרציונל שמנסה להשתלט על העניינים ועלול להתווכח עם הרגש, לבטל או להשתיק אותו. אין בכך טעם. אם נסכים לקבל כי מצבים מסוימים מפעילים בנו פחד, נוכל אולי להבין מדוע ומתי נוצר שם קישור, נוכל ללמוד על החוויה האנושית, ועל עצמנו בכלל.
–לבסוף, נסכים לחוש את גל הפחד ואפילו ננשום לתוכו, נאפשר לו לזרום בתוכנו, להרעיד, לעורר, להגביר את הדופק או לייזע אותנו, ונסכים לחוש את התחושה החיונית הזו, ואולי אפילו לתת לה לעורר אותנו באמת. ונבדוק, אולי כשאנו לא משתיקים או מדחיקים אותה, אנו בכלל רוצים להגיב באופן חדש ונכון יותר.
ובעיקר, נסכים להינות מהתחושה הזו הזורמת בגופנו, ומזכירה לנו כי אנו בחיים.
מוזמנים לשתף תהיות, שאלות והתנסויות.
באהבה,
דידי.
