כשהמציאות בחוץ מותחת, מאיימת, לוחצת, מטלטלת, מתסכלת ומעלה רגשות רבים בעוצמות חזקות כל כך, רבים נוטים לחוות לחץ (דחק).
מצבי לחץ, הם למעשה ביטויי מצוקה, הנגרמת מאיום לרווחתו האישית של אדם והיא עלולה להתבטא ברמה הפיסית, ההתנהגותית, הרגשית והמנטלית.
יש כאלו שנותנים לרגשות השליליים "לסחוף",להציף ו"להרתיח" אותם. יש כאלו ששומרים על קור רוח ואדישות, יש את אלו שקופאים.
חשוב לציין שפחד ולחץ הן תגובות טבעיות. זה הגיוני, ואפילו בריא להרגיש אותם, אך חשוב לשים לב מתי אנו או הסובבים אותנו יוצאים מאיזון, מפסיקים לתפקד, חווים הצפה רגשית ממושכת או חרדה.
אנו רוצים לפתח עוגן פנימי כדי שנוכל לשמור על טמפרטורה מאוזנת, להיות יציבים למרות הסופה שבחוץ ולא לתת לה לעורר בנו סערה פנימית, לא לאפשר ללחץ או לרגשות שליליים שונים להשתלט ולנהל אותנו, לעורר בנו חרדה, פאניקה, חוסר אונים מוחלט ובטח שלא להישאר לאורך זמן.
אז מה אפשר לעשות?
הדבר הראשון שאנחנו יכולים לעשות, הוא קודם כל לנשום (לקחתם נשימה?).
אחד הדברים הראשונים שאנו עושים במצבי לחץ, הוא להפסיק לנשום, לנשום נשימות שטחיות או לנשום בכבדות.
כשאנו מפסיקים לנשום, אנחנו מתנתקים מגופנו, ובכך מיכולתנו להגיב או להתמודד. כתוצאה מכך אנו עלולים לחוות חוסר אונים מוחלט. במקומות הללו בדיוק נולדות חרדות, ואירועים מלחיצים ומפחידים הופכים לטראומה.
אם כן, במצבים כאלו חשוב להעמיק את הנשימה, להאריך אותה ולתת לנשימה להיות העוגן שלנו.
מומלץ לאתר בגוף את האיזור הלחוץ והמתוח (בדרך כלל הוא נמצא באיזור החזה, הכתפיים והשכמות) ולכוון את הנשימה לשם, לנשום נשימות עמוקות ואיטיות, להרחיב את האיזור דרך הנשימה.
ניתן לשחרר לחץ בזמן הנשיפה.
בזמנים כאלו, רבים נוטים להסתגר בבית, ויותר מזאת, לבלות את מרבית הזמן מול הטלויזיה והאינטרנט, במטרה להישאר "מעודכנים" ו"מחוברים".
כשהמציאות בחוץ יוצאת מאיזון ואנו חווים חוסר שליטה וחוסר אונים, הנטייה הטבעית שלנו היא לחפש עוגן, משהו שיחבר אותנו, שיספק לנו אינפורמציה, כך שנדע כיצד להתגונן ולהיערך. דבר נוסף שאנו חווים בזמנים כאלו הם תחושות של נפרדות, של פילוג ובדידות. על כל הצרכים האלו, עונה למעשה הטלויזיה ועדכון בחדשות. אך יותר ממה שעדכונים מהשטח מגנים עלינו, הם מעוררים ונותנים תוקף לפחד, ללחץ, לתסכול, לחוסר האונים ולכל תחושות הפילוג והנפרדות. הם מדכאים אותנו ושומרים עלינו "צופים נאמנים". אם כן, כדאי להגביל ולצמצם את צריכת הטלויזיה, הרדיו וקריאה בעיתונים. במצבים של סטרס גבוה, יש אפילו להימנע. הם אומנם נותנים לנו תחושה שאנו"מחוברים" אך אנו מתנתקים מרבדים נוספים של המציאות ובעיקר מתחברים לפחד.
כמענה לתחושת הפירוד, הפילוג והבידוד, כדאי ורצוי לבלות יחד. להיות בחברת המשפחה או החברים. תחושת חיבור ואחדות עונה גם על הצורך בביטחון ומרגיעה אותנו.
כשאנו יושבים שעות בבית ומול המדיה, אנו אוגרים רגשות שונים ומתחים בגוף.
למי שיש אפשרות לצאת מהבית, צאו לטיול קטן, נסו לנשום אויר צח, או קבעו לכם פעילויות מחוץ לבית. מומלץ להזיז את הגוף בפעילות אירובית כלשהי, כך ניתן לפרק ולשחרר את המתחים השונים. מומלץ גם לבצע מתיחות יחד עם נשימות, ולשחרר את הגוף ממצבו הלחוץ והמתוח.
רבים מאיתנו נוטים להתבלבל בפיענוח הרגשות שלנו, ולעיתים לבלבל תסכול וייאוש עם כעס ושנאה. שימו לב מה אתם באמת מרגישים. זה הבדל עצום לחוש תסכול או לחוש כעס.
אם רגשות שליליים מצמצמים את התודעה שלנו, מכווצים אותנו, מחסירים מאיתנו נשימה ומפרידים אותנו מעצמנו ומאחרים, כדאי "במקום לסלק את החושך, להגביר את האור". משמע, להתחבר יותר לתחשות של חמלה, של אכפתיות, של אהבה. לבלות את זמננו עם היקרים לנו, להביע אהבה, להתחבק ולגעת, אפשר גם עם בעלי חיים שאנחנו אוהבים, להאזין למוסיקה שאנחנו אוהבים, ליצור וכדומה.
אפשר בכל פעם שאנו שמים לב לרגש שלילי, לעצור, לקחת נשימה ולהמיר אותו בחמלה ואכפתיות ליקרים לנו או לעולם. כי "לאהוב זה הרבה יותר טוב". תחושות של חמלה ואהבה, מרחיבות את התודעה, הן מרגיעות, מנחמות ומעניקות לנו תחושה של בטחון.
כמו כן, זה זמן טוב לזכור שאנחננו חלק ממשהו גדול יותר ולהתחבר למימד הזה על ידי תפילה.
זה נכון שהמציאות החיצונית בעיקר בזמנים כאלו מייאשת, מדכאת, מתסכלת, מפלגת ומנתקת, ממלאה ומציפה אותנו בתחושות עמוקות של ייאוש ורגשות שליליים שונים ועמוקים. לצערי, אין לנו שליטה על המציאות החיצונית הזו (אולם יש לנו אחריות ויכולת פעולה), אך הרשו לי להציע להביט בצד המנחם שבעניין. אלו הם, כפי שכתבתי זמנים להתחבר, להיות יחד, לסייע זה לזה, להיות משענת אחד עבור השני, להביע אהבה.
מי שער לאנשים סביבו שחווים לחץ מתון, יכול לחבק אותם, לגעת, להזכיר להם לנשום. אפשר לשוחח ולאפשר לאחרים להביע את התחושות שלהם. אפילו לא חייבים להגיב, רק לאפשר.
זה זמן עבור משפחות וחברים לבלות יחד. נסו לבלות פחות מול הטלויזיה ולהחליף אותה בשיח נעים, בהאזנה למוסיקה או אפילו משחק קלפים.
הורים לילדים, לא צריך להסתיר מהילדים את מה שקורה, אך אל תשכחו לתת להם ביטחון, אתם הכל בשבילם. כשילד רואה את הוריו יוצאים מאיזון ושליטה או חווים חוסר אונים וסטרס, הילד עלול בעצמו לפתח חרדה, כיוון שהעולם נעשה עבורו מקום מפחיד באמת, כי אין מי שיגן עליו.
הביעו עבורם אהבה, תמיכה ותחושת בטחון, ומוטלת עליכם האחריות להישאר יציבים כמה שאפשר.
דרך נוספת להקל על המועקה והתסכול, היא לתבל את החיים בהומור. הצחוק וההומור, גם הם מסייעים לפרוק מתחים, לשחרר לחץ, ולהמיר את התסכול בצחוק.
למי שמעוניין לשתף, לשאול, להגיב, לקבל תמיכה או מענה בכל עניין אחר מוזמן לפנות אליי כאן, במייל או בטלפון.
שיהיה לנו סופשבוע רגוע, שקט ושנדע ימים טובים
דידי יער.
