בדידות, היא תחושה המוכרת היטב לכולנו. היא מגיעה לבקר אותנו לא פעם במהלך החיים. אנו חווים בדידות ברגעים של משבר, ברגעים של ריקנות או אפילו באופן קיומי. לעיתים היא מפתיעה בהגיעה דווקא בתוך מערכות יחסים, כשאנחנו מוקפים בעשרות חברים או בדיוק על רקע הצלחה מאוד גדולה בחיינו, כשכביכול, אנחנו אמורים להיות הכי מסופקים.
התחושה הזו, מבודדת אותנו מהסובבים אותנו, מהעולם, מכווצת אותנו, שמה אותנו בחוסר ויותר מהכל, היא פשוט בלתי נסבלת!
אנו יצורים חברתיים, הבנויים ממערכת רגשית. יש לנו צרכים בחום ואהבה, שייכות והערכה ומעבר להכל, מרגע שיצאנו מהרחם, הגעגוע העמוק והחבוי ביותר שלנו הוא לחזור ולחוש שוב את אותה תחושה מופלאה ושלמה ביותר של חיבור, של פעימות לב, של מגע, של סיפוק צרכים, של חום, בטחון, שייכות, הכלה ואהבה.
בניסוי שערכו צימרמן והארלו בקופים בשנת 1969, עלה כי קופים שנולדו וטופלו ללא מגע או חום אנושי, מתו.
הצורך הזה הוא חלק ממעגל החיים, מהאינסטיקנט הבסיסי ביותר שלנו של חיות ושל ייצור חיים.
בין הצורך הבסיסי הזה ובין המציאות, עוברים חיים שלמים.
אנו מחפשים אפשרויות שונות למלא בהן את הצורך בחיבור, בהיכרות, מפגש ותקשורת.
אם בתור ילדים, הלכנו למגרש המשחקים השכונתי כדי לספק את הצורך הזה, בתור בוגרים נמצא את עצמנו עושים דברים שונים ומשונים.
בתוך תהליך עם גיא (שם בדוי), המוסקסואל בן 35, עלו מפגש אחר מפגש סיפוריו ממפגשים מיניים רבים שהיה נוהג לטפח בהתמדה יום אחר יום. בימינו, קיים אתר ואפליקציות לסלולרי, המפגישות זרים לדייט, או במרבית המקרים לסקס. האינפורמציה המופיעה היא מרחקו של הפרטנר מביתך, תמונות כולל גישה לפייסבוק שלו וצ'אט זמין. כך היה מצא עצמו גיא עסוק בחיפוש פרטנרים, החלפת אינפורמציה הכוללת תמונות איברי מין וכל פיסת מידע שתהפוך את המפגש לפונקציונלי, נגיש ומיידי. גיא דיווח שלעיתים היה מתעורר במהלך הלילה, מחפש זרים, עונה להצעות, או מפנטז על הרגע שיסיים לעבוד ויהיה זמין לתחביבו החדש. התחושות שלו לאחר המפגשים היו שונות, לעיתים היה מכיר מישהו שעניין אותו, אך במרבית המקרים, ואנחנו מדברים על יום אחר יום, היה חוזר מבולבל, כועס על עצמו, לעיתים מסופק, אך בעיקר חזר אחר המשפט "בא לי שלא יהיה אכפת לי". כך החלה בתוכו סערה בין היצרים, לרגשות ולהיגיון וכל אחד משכו לכיוון אחר. הוא מצא עצמו בסחרור.
בהנחה שגיא הוא 100% זמן ואנרגיה, כמה מזה ביום מושקע במחשבות, בהתעסקות, פגישות וכדומה? שאלתי. לאחר חישוב עדין ענה 50%. לפחות, הוספתי.
לאחר המסקנה כי גיא מתעסק לפחות כמחצית מזמנו ומהאנרגיה שלו בעיסוק מסוים, שאלתי את השאלה המתבקשת, למה אתה עושה את זה? לאחר שתיקה לא נוחה, גירוד בראש ותזוזה על הספה, החל לדבר על הסיפוק המיני, מה שמהר מאוד הסתכם ב1% אם לא פחות ממכלול הזמן המושקע שלא לדבר על האופציה של סיפוק עצמי שלא קסמה לו. לאחר שביטלנו את הסיפורים הרבים שעוטפים את ההרגל הזה, אמר כי יש איזו אופציה שכך יכיר בן זוג לחיים. בינגו!
בין הצורך בחיבור ובין העלמת הבדידות, נערמו סיפורים מגוונים על רעב מיני ובגדול פשוט צמח הרגל, שלא לומר התמכרות. איך הרצון בחיבור ומגע אנושי הופך ליחסים וירטואלים, החלפת אינפורמציה פונקציונלית ומכנית נטולת כל אנושיות וחיבור מיני המתרחש לילה אחר לילה? איך יותר מסיפוק, נוצר חור ורעב שיש למלא אותו בכל רגע אפשרי? גיא הפך עבד לסיפוק התחושה שלא לדבר על ההשלכות. המושג אינטימיות הפך להיות נטול כל אינטימיות, מיניות הפכה להיות אקט מכני ואוטומטי, מפגש אנושי הפך להיות מערך קר ונגיש והצורך בחיבור הפך להיות הרגל מנותק.
כך בדיוק, פיתחה שרון בולמוסים של אכילה בשעות לילה מאוחרות, שימלאו את החור הגדול שנפער בבטנה, כך מצא את עצמו ערן לילה אחר לילה בבר השכונתי שותה את עצמו לדעת, כך אמיר התמכר לפורנוגרפיה, וכפי שהבנתם, הדרכים מגוונות.
ההרגלים הללו לא פעם הופכים להתמכרות שיוצאת מכלל שליטה ומנהלת את חיינו. הלחץ, העיסוק היומיומי בהכחדת התחושה וסיפוק הרעב.פתאום יום אחד מתעורר אדם בבוקר ומוצא שהוא עבד להרגל.
במסגרות השונות בחיינו – מגן לבית ספר, משפחה, חבורות, צבא, עבודה וכדומה, אנו עוברים טלטלות רגשיות פעם אחר פעם. מקבלה והכלה, לביקורת ודחייה, מאהבה עמוקה לכעס ואפילו שנאה, מתמיכה לנטישה, מחיבור לניתוק, מנחת וסיפוק לכאב תהומי. מאחדות – לנפרדות.
כל הטלטלות הרגשיות הללו, נאספות במהלך חיינו ומאוכסנות בתאי הזכרון. הן מערערות שוב ושוב את התפיסה העצמית שלנו, את הערך העצמי ואת מי שאנחנו.
ממשבר למשבר, אנו אוספים את עצמנו בכוחות מחודשים, ממשיכים הלאה, נקשרים שוב, כואבים שוב.
המערכת הרגשית שלנו חכמה ואינטיליגנטית, אך עם זאת פשוטה. היא רוצה להימנע מכאב ולחוות עונג. כל כאב, נטישה, פרידה ודחייה הופכים מרשמים למסקנה פשוטה המווסתת את התנהגותינו. כך בדיוק נסגר הלב, כך אנו נהיים מחושבים, מגיעים עם מטענים, יש לנו כבר סיפורים שלמים על מי אנחנו ולמה זה קורה לנו.
אך הצורך בחיבור, בשותפות ושייכות, לא נעלם. לא משנה מה נספר לעצמנו. הוא ימצא את דרכו לחיינו. כאמור, הוא יילבש לא פעם צורה של בדידות. רגשות, נחווים בתחושות המעוגנות בגופנו. בדידות לא פעם נחווית ככיווץ בבטן או בחזה, כחלל ריק וכפי שאמרנו, התחושה נעשית בלתי נסבלת. יש לנו צורך למלא את החלל הזה, לשחרר את הכיווץ הזה, ממש כפי שבחיים אנו רוצים להפוך את החוסר הזה למלאות, את הניתוק לחיבור. התחושות מדברות אלינו כדי שנדאג למלא אותן למען בריאותנו והמשך קיומנו ההישרדותי.
כך בדיוק הופכים תענוגות החיים להרגל משעבד ואוטומטי והופכים מעונג לאומללות. אנו נאחזים בעשייה, במוצר או בצריכת דבר לסיפוק דבר שמקורו בכלל רגשי.
כך נוצר תהום בין הצורך האמיתי שלנו לבין הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו.
אז מה אפשר לעשות?
אני מאמינה בכוחה של מודעות. הרגלים וקבעונות מנוונים אותנו ומצמצמים את המפה שלנו, את היכולות והאפשרויות שלנו.
כדי לפתח מודעות, יש לשים לב להרגלים שלנו, למה אנו משועבדים, לשים לב כמה שליטה יש לנו שם ואחר מה אנו רודפים למעשה. מה אנו משיגים בכך, ומה אנו משיגים מכך.
חשוב לציין שכשהרגלים מגיעים להתמכרות אינטנסיבית יגונן על עצמו המכור בכל דרך אפשרית ולו רק כדי להמשיך את ההרגל. ישנם מצבים של אובדן שליטה ואיבוד קשר עם העצמי ותפיסת המציאות. במקרים כאלו ישנו צורך בהתערבות קלינית.
למי שמוצא את עצמו מזדהה, הנה מספר כלים לעבודה עצמית.
כלים לשחרור מהרגלים, דפוסים והתמכרויות:
מספר שאלות:
- כמה מסך האנרגיה הפיסית והנפשית שלי הולכת לעיסוק בהרגל?
- מה סיפוק הצורך נותן לי? ומה זה נותן\מאפשר לי? (אפשר לשאול את השאלה הזו מספר רב של פעמים עד לקילוף כל השכבות והגעה לשכבה הראשונה).
- האם ההרגל שפיתחתי הוא הדרך הטובה ביותר לסיפוק הצורך החבוי?
- עד כמה אני שולט בהרגל?
- מה ההרגל הזה עושה לתפיסה העצמית שלי?
- מה החוויה האישית שלי כשאתה מחזיק בתפיסה הזו?
- מי חזק\גדול יותר?
- מדוע השלמתי עם המצב?
- האם אני מודע להשלכות שיש להרגל על חיי?
- מי אהיה כשאהיה משוחרר מההתקבעות המחשבתית הזו?
- אילו אפשרויות יש לי לסיפוק הצורך הראשוני?
כלים:
- לעשות שלושה שינויים קטנים בשבוע. מללבוש בגדים שאני לא רגיל ללבוש, לסידור שונה של השיער, שינה בצד השני של המיטה, לדבר עם אנשים שאני לא נוהג לדבר, לבלות במקומות חדשים – כל דבר ששונה מהרגלים שמגדירים את הזהות שלי.
- שיתוף – לשוחח עם אנשים על החיים שלי, על הרגשות והקונפליקטים שלי, להקשיב לאחרים, להתייעץ.
- כתיבה של הרגשות והמחשבות שלי. כל דבר שיעזור לי לתקשר עם עולמי הפנימי.
- לתפוס את עצמי בזמן ההרגל, ולשים לב לאוטומט.
- לשים לב מה קורה בגוף בזמן ההרגל, ולנסות לשנות את היציבה, את ההחזקה של הגוף, להעמיק את הנשימה.
- להתבונן בהרגלים של אחרים, לנסות להכנס לנעליהם ולתהות מדוע הם עושים את מה שעושים – מה הם מנסים להשיג בכך?
- לזכור שהרגל הוא רק התקבעות מחשבתית וצמצום של טווח הראייה. התמונה רחבה יותר.
- לבצע תפילה לריפוי בשלושה זמנים – סליחה תודה ובקשה. לסלוח או לבקש סליחהעל משהו, להודות על משהו, לבקש לעצמי משהו.
מוזמנים לשתף, לשאול ולהגיב בכל דרך.
באהבה.
