מקורבנות לחירות

מצבים מסוימים מעוררים בנו את תחושת "הקורבן". מול הבוס, מול האישה או הגבר, מול ההורים, החברים, מול הבירוקרטיה, המדינה, ואפילו מול מוכר הפלאפל או המלצרית.
מה מעורר בנו את הקורבן? איך אפשר לזהות אותו ואיך אפשר להשתחרר ממנו?

חוסר שייכות, בדידות ומה שביניהם

מצבים חברתיים מביאים עלינו לא פעם תחושות משונות של חוסר שייכות, ואנו נמצא את עצמנו בתפקיד "המוזר", ה"אואטסיידר", הכבשה השחורה, "החייזר" או כל ביטוי אחר שיתאר את התלישות הזו, הניכור, הזרות, המוזרות והבדידות. מה נמצא מאחורי חוסר השייכות ואיך מתמודדים עם זה? על חרדה חברתית, הפחד שנמצא מתחת ותיאור מקרה טיפולי.

הדבר הקבוע היחיד הוא שינוי

מה קורה כשהצורך בשליטה יוצא משליטה? כשחווית החיים הופכת מחיובית לשלילית? כשאין מקום לספונטניות, כשהחיים מכעיסים אותנו, כשאנו נהיים נוקשים, מתוחים, כוחניים ומניפולטיבים, כשיש מתח קיומי, כשאנו מחסירים נשימה ומפתחים חרדה? כשאנו מאבדים ספונטניות ויצירתיות, יכולת קבלה של המציאות ויכולת להתמודד עם אתגרים?
איך לשחרר שליטה ולהישאר בחיים? יציבות וגמישות – שתי היכולות שעושות את כל ההבדל

"חרדת שליטה"

רועי, 26, סטודנט לביולוגיה.
"לפני שלוש שנים היה לי שער ארוך והרבה תמימות בעינים. נפגשתי עם בחור אחד שקוראים לו אסף וגר ביפו. ובאותו לילה הוא שלט בי. וניסיתי לברוח- יצאתי מהבית עם האופניים ונסעתי ונסעתי והרגשתי חופשי הרוח חזקה בפנים ואני נוסע במהירות- הצלחתי לברוח והוא מאחורי- נוסע על אופנים וצועק שאעצור. התישבנו על הדשא בגן צארלס קלור וכל מה שהוא אמר עשיתי. איבדתי שליטה…"

"אבוד"

אביב, 26, סטודנט לחינוך אנתרופוסופי, פסל וצייר.
"זה התחיל להפריע כשעברתי מלעשן מריחואנה ללעשן נייס-גאי…מצאתי את עצמי תלוי לחלוטין בחומר שצרכתי, ללא אחיזה במציאות, במי ומה שאני. אבוד היא מילה טובה לתאר את מה שעבר עליי. כשהבנתי שהבחורה שאני אוהב, שירן, עלולה לעזוב אותי בגלל מי שנהייתי, הצלחתי להחליט שאני מתחיל לשנות דברים לפני שאני מאבד אותה".