המקום בו נמצאות מחשבותיך

מכירים את האוטומט הזה? שמופיע כמעט כל הזמן, כמו רעשי רקע.  "אני לא יכול", "כן, אבל הבעיה שלי היא…", "משהו בי לא בסדר",  "לי זה לא יעבוד", "זה לא כזה קל כמו שזה נראה", "אני בחיים לא יצליח"…רעשי הרקע הללו הם באמת בגדר אוטומט.

האדם המודרני, הוא אדם חושב. ולא רק שהוא חושב, הוא מחפש משמעות ללא הרף. השאלה "למה" עולה לא מעט וביחס לכל דבר. כל מעצור שהאדם נתקל בו ביחס למימוש רצונותיו, בצורת "לא יכול", "לא יעבוד לי" וכו' מהר מאוד יתגלגל לשאלת ה-למה? אז יצטרף הרציונל שייתן למוח את כל הסיבות בעולם ל-למה לא, החל מכשלונות עבר ועד  לחינוך שקיבל בילדותו. מכאן מושקעת כל האנרגיה באי אפשרי ובחגיגת הדימוי העצמי הנמוך. למה המחשבות שלנו מנותבות לשלילי באופן טבעי? בנסיון לענות על השאלה הזו, נעסוק כביכול ב-למה, כמענה לרציונל, לאחר שנשקיט אותו, נעבור לאיך – איך פועלים אחרת?

הסופר מרקט הגדול של החיים

"בלי רשימה ארוכה של קניות, אל תצא לסופר מרקט הגדול של החיים" אומרים החברים של נטשה בתחילת שירם "נרקומנים".

ואני שואלת למה?

אנחנו חיים בעולם שפע. איך שלא נסתכל על זה.

אז ככה. בהיעדר רשימת קניות, לבטח תמצא את עצמך מסתובב לך בסופרמרקט, מסנוור מאורות הניאון. המום גירויים של מבצעים, פרסומות, עטיפות צבעוניות, שקיות בוהקות, אותיות דפוס בגדלים שונים. החושים מופצצים בניסיון לדמיין טעמים, ריחות ומרקמים. כולם רוצים שתרכוש אותם. ומה אתה רוצה?

המוח השמאלי שלנו, עובד בצורה לינארית, משמע מתייחס לעבר וכך מסיק על העתיד. הנפש העדינה שלנו, בסך הכל רוצה לחוות עונג וחותרת להמנע מחוויות לא נעימות וכאב.

אם בגיל 5 נתקלת בחסה רקובה והתעוררו בו תחושות גועל, כנראה שחסה תעורר בך את אותה התחושה בכל פעם שתיפגשו בסופר. גם אם היא לא רקובה וגם אם יש בה ויטמינים שיעשו לך טוב. בדיוק כמו שאם בגיל חמש חלמת להיות צייר, אבל מורה לציור אמרה לך שאתה לא מספיק יצירתי, כנראה שציור זה לא משהו שתגע בו. גם אם בתוך תוכך אתה אמן דגול.

אם במקרה צפית בפרסומת בה אשת חלומותייך שתתה ספרייט והיא חייכה אלייך מבעד למסך, ייתכן שכשתגיע למקרר השתייה, בקבוק של ספרייט יעשה את דרכו אל ידך באורח פלא ותתעורר בך תחושה נעימה מבלי שתשים לב.

אם טעמת פעם שוקולד, והוא הפעיל את הכימיקלים המעוררים עונג במוח, כנראה שחפיסת השוקולד הראשונה שתראה, תגיע לסל הקניות שלך. אם יהיה מבצע על 5 חפיסות, כנראה שכל חמשת החפיסות יחברו יחדיו.

אם מעולם לא אכלת במיה, כנראה שלא תשים לב שבמקרר ההקפאה יש שקית קפואה של במיה. ייתכן שגם לא תשים לב שהמחיר שלה ממש נמוך עכשיו, ובטח שלא תדע שיש עשרות מתכונים לבמיה, ושיש מצב שאחד  מהם יכול להיות אחד הדברים שהכי תאהב בעולם.

חוץ מתחושת רעב או צמא וצורך להתחדשות, אין לך כיוון ספציפי (בהיעדר רשימת הקניות כמובן).

והסופרמרקט הגדול של החיים, גם הוא ככה. שפע של אמונות עשו את דרכן לאישיותנו מהתנסויות העבר.

בבסיס שלנו, אפילו ברמה שאינה מודעת, קיימת הידיעה שהעולם והחיים הם מציאות סובייקטיבית ודינאמית. בוקר אחד אנו קמים מרוגשים ובוקר אחד איננו רוצים להתעורר, בוקר אחד אנו מסתכלים במראה ואוהבים את עצמנו, ובוקר למחרת אנחנו ממש מכוערים. חוסר העקביות הזו, יכולה להיות מטלטלת. באותה מידה היא יכולה להפוך לברכה, בהבנה שהמצב הרגשי שלנו, זה הניזון מהתנסויות קודמות, שיצרו אמונות, עמדות וערכים, משפיע על התפיסה שלנו בהווה. על הדרך שבה אנו תופסים את הרגע, את עצמנו, את החיים או מצבים שונים. למעשה, המציאות היא רק תמונה, צבע, צליל ומרקם. דרך המחשבה שלנו, שלל החושים שתופסים את הרגע מקבלים פרשנות. הפרשנות הזו מסווגת ומתייגת את הרגע לחוויה חיובית, שלילית או על טווח הפרשנויות הרחב שלנו. למעשה, הסיטואציה מקבלת משמעות ביחס למצב הרגשי או המנטלי שהיא מעוררת בנו.

מתוך המשמעות, משמע הפרשנות המתווספת לאירועים, מתבצעת למידה והסקת מסקנות. כך אנו רוצים לחוות מצבים שבעבר הסוו לנו עונג, ולהמנע מכל מצב שעלול להכאיב, להפחיד או לאיים עלינו בין אם מדובר בטיסה, במפגש או באכילת מאכל מסוים.

מה שקורה על ציר הזמן, הוא שכל דבר שקיבל פרשנות בעבר, משפיע על החלטות עתידיות שלנו ויוצר במוח דמיונות של תרחישים עתידיים בנוגע לדבר. אם כך, אנו כל הזמן חיים על ציר העבר או העתיד. כמעט בקושי ברגע הזה ממש.

כל התנסויות העבר שלנו, ויש המייחסים חשיבות רבה לילדות (גילאי 0-7), מעצבים למעשה את תפיסת העולם שלנו, כשהעדכון הוא מוגבל, היות והצרכים שלנו משתנים, היכולות שלנו מתרבות וכדומה.

שלל החוויות והרשמים שהותירו בנו התנסויות שונות  הקשורות במפגשים, מקומות, חפצים, מאכלים ואפילו אנשים מתעצבים לאמונות. האמונות הללו, הן בסך הכל שיפוטים והכללות המסלפות וקובעות את תפיסת המסוגלות העצמית שלנו, האפשרויות שלנו, של העולם והמציאות הנוכחית בצורה שאינה רלבנטית, ברוב המקרים בהם אנו חווים תקיעות או מעצורים שונים.

אם כן, פעמים רבות בחיינו אנו מרגישים תקועים. בהגיענו לצומת, אנו נתקלים מעצורים בצורת אמונות מגבילות, פחדים וכו' שעוצרים אותנו מלהגיע למבוקשנו –לשמחה ולמימוש. בנוסף, רבים מאיתנו אומרים לעצמנו לא פעם "איך או למה זה תמיד קורה לי?"

המצבים הללו, הם מפגשים חוזרים שלנו עם אותם מעצורים ומגבלות בדמות פחד, בעיה, תסביך, דפוס, "מציאות" או כל שם שנבחר לתייג אותו.

אז איך הוא עובד האוטומט הזה? אנו נתקעים בבעיות, בפחדים ובמחסומים, שלמעשה באים לשמור עלינו מאכזבות וקשיים שונים שחווינו בעבר. באותה מידה, הם משאירים אותנו באיזור הנוחות וגורמים לנו להפסיד למעשה, הרבה יותר מאכזבה. סיכוי מול סיכון. כל סיכון שאנחנו לא מוכנים לקחת, מבטל את הסיכוי.

פחדים, מעצורים ואמונות שליליות ומגבילות לגבי עצמנו נוטים להזין את עצמם. וכשהם מזינים את עצמם, לא מאחרת להגיע הביקורת העצמית, המזינה את עצמה בכל חיפוש אחר אישור חיצוני ל-למה אני לא יכול, לא מספיק טוב או כל "לא" אחר. לחגיגה הססגונית הזו, תצטרף במהרה גם האשמה, חברתה הטובה ביותר של הביקורת, עד שבמצב מאוחר יותר, נוכל להגיד "אני תקוע". כל אלו, הם שרשרת דיבור פנימי שבא להצטרף לחגיגת ה"כשלון שאני".

 

גדרות ובניינים

עם השנים והזמן, אנו מתחילים לפתח "מודעות עצמית", להכיר את עצמנו. משמע, להכיר את המגבלות שלנו.  ומתוך הבגרות והחיפוש אחר נחת, מתפתחת עייפות ממלחמות בעצמי הנוכחי. אנחנו מתחילים להסתגל לבעיות שלנו, לפחדים ולמחסומים ואפילו מתיחילים לחבב אותם, להכיר את "המגבלות" שלנו, לפעול בהתאם, ואפילו להפעיל את גלגלי הרציונל בנסיון להסביר לעצמנו למה אנחנו כאלה. נסביר את עצמנו לאחרים, ובמקרים מסוימים אפילו ניתן רציונל חיובי למחסום, כשבפועל הוא באמת חיובי, היות והוא בא להגן עלינו מחוויה לא נעימה . אז אנחנו אומרים – "ככה אני".

ה"ככה אני" נכנס להגדרה העצמית שלנו. הוא מגדיר אותנו בהיותו חלק מן הזהות והתפיסה העצמית שלנו. אנחנו כל כך מתרגלים אליו ולתחושת הבטחון שהוא מקנה לנו, עד שאנחנו לא זוכרים איך אפשר אחרת, או מי אני כשאני לא כזה.

הפחדים והמעצורים שהפכו לאמונות, בדרכם החיובית, בונים אבן אחר אבן את מבנה האישיות שלנו, ומשמשים גדרות שאנו שמים סביבנו בהגדרה עצמית.

אם כך, נמצא את עצמנו עומדים מכווצים באיזור הנוחות שלנו, כשגדרות ומבני אישיות תוחמים אותנו בהגנה. כשבחוץ…בחוץ עולם שלם של אפשרויות. ובזהות שלנו אנחנו בכלל כל כך רחבים ופתוחים.

את כל הדבר העצום הזה, אפשר לראות גם בשפת הגוף שלנו, שם הוא מוסיף להתבטא. כיווץ מול זקיפות והתרחבות, תפוס ולחוץ מול משוחרר ולבסוף בסוף, חולה מול בריא.

אם כך מי אני?

ללחוץ על הבלמים

מה שקורה במוח ובדמיון הוא, שכל האנרגיה שלנו מושקעת בעבר. בכל הפעמים שלא הצלחתי, שנתתי לתקיעות להנציח את עצמה  ולכשלון לחגוג את עצמו. מה שקורה בפועל הוא, שנמצא את עצמנו עובדים מאוד קשה בלהוכיח לעצמנו למה יש לנו בעיות, איך אנחנו לא מצליחים ואיזה כישלון אנחנו. אנו עובדים מאוד קשה, ולמעשה נהיים עבדים לדפוסים, לאמונות, לפחדים, לכשלונות ולכל מה שיעצור אותנו. מורה חכם אמר לי פעם "אושר הוא כמו נסיעה באופנייים בירידה, כדאי לא ללחוץ על הבלמים".

בכל החלטה, מעשה או סיטואציה, קיים סיכוי וקיים סיכון.  גבי ניצן, סופר חביב עליי, מסכם במילים מאוד יפות הרבה תורות שמדברות על פחד ואהבה. רובנו מאמינים כי שנאה היא ההיפך מאהבה, כשלמעשה שנאה היא תוצר אחד מתוך רבים של פחד.  "פחד ואהבה הם שני הקטבים של אותו הציר. קח כל החלטה שביצעת בחיים שלך, שים את עצמך על הציר, כמה פחד ניווט אותה, כמה אהבה".

 

מחשבה יוצרת מציאות

המשפט הפשוט הזה כמעט והפך לקלישאה בעיני רבים. הסתכלו על כל החפצים שסביבכם, ממש עכשיו, אפילו על המחשב דרכו אתם קוראים. כל אלו הן המצאות! לפני שהגיעו לידי תוצר, היו קודם מחשבה בראשו של אדם. במחשבות עובדים עם הדמיון, בפירוט. כעת הסתכלו על חייכם וחייהם של אנשים נוספים. חיים לובשים הרבה צורות ומושפעים מהבחירות שלנו, הניזונות מהאמונות שלנו על עצמנו והעולם. אלו מושפעים מהרצון החופשי. קיים רצון – מתעוררת מחשבה ודמיון – הסקת מסקנות ודיבור עצמי – התכתבות נוספת עם הרצון שמתחיל להתערער או מקבל אישור  – התגלמות במציאות. חישבו רגע על אנשים שפרצו דרך בחייהם, שעשו דבר שאתם מעריכים או חיים חיים ראויים בעיניכם, נסו לחשוב אילו מחשבות מזינות אותם. עכשיו קחו את עצמכם והזכרו בהחלטות משמעותיות ופורצות דרך, או ברגעים יפים בחייכם, הזכרו אילו מחשבות חשבתם באותו הרגע.

שימו לב שהתמקדתם באיך ובמה זה יעניק לכם, איך תרגישו, מי תהיו שתעשו את זה או תהיו כזה, איך זה ישפיע על תחומים נוספים ואילו השלכות יהיו לזה. שימו לב שעיקר תשומת הלב שלכם פנתה  לבניית תכנית הוצאה לפועל. ייתכן ואפילו הייתם עסוקים פשוט בלהיות נוכחים ברגע, כמו כשמתנסים בדבר חדש, כשעוד אין לנו ציפיות או מחשבות מקדימות. אז מגיעה חוויה נקייה מאמונות ופחדים, והיא מרגשת, מסקרנת ומפתיעה.

אם תזונה היא דלק לגוף, המחשבה היא תזונה ודלק לנפש, היא מה שמניע אותנו. כדאי לשים לב שהתזונה המחשבתית שלנו, מניעה ולא מונעת או נמנעת.

אם כן מי אני בזהות? מכווץ ומוגבל או פתוח, רחב ומשוחרר?

מה מזין אותי? פחדים, בעיות, תקלות, האשמות, ביקורת ואכזבות או התמסרות לרגע ותכניות פעולה עתידיות?

מה אני? חולה או בריא?

ולסיכום "אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך, ודא כי מחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות" (רבי נחמן מברסלב).

ייתכן שבשלב הזה, תוכל לעצור. לחשב את עצמך מחדש, לאסוף את החלקים מחדש, להזין את עצמך ברעיונות חדשים או פשוט להיות נוכח ולתת למילים לגעת בך.

למי שמוכן ורוצה לקחת את הדבר הזה צעד מעשי קדימה, הנה טיפים למעשים שיעזרו לכם להתנקות, להתחייב לעצמכם, לבריאות, לשמחה ולהתרחבות.

התרחבות מעשית

1. לחפש אנשים שמעוררים בנו השראה, ללמוד מהם דרך קריאה, התבוננות או פשוט שהייה במחיצתם
2. להיות מעורר השראה, בתחומים החשובים לי. (לא על ידי חינוך וכפייה אלא על ידי היותי מודל חי).
3. להקדיש יום אחד בשבוע לפחדים, ל"חפירה עצמית" ו"יש לי בעיה", ל-למה? בשאר השבוע להתעסק באיך?
4. לשים לב, כהתבוננות, לכמה זמן במהלך היום אני נאחז בפחדים, בבעיות ובאני לא יכול, באשמה או ביקורת. שימת לב גורמת לנו לתפוס את האוטומט.
5. להבין שאני נאחז בכשלונות, אבל באותה מידה אני יכול גם להאחז בהצלחות
6. לנהל יומן, ובכל ערב לכתוב 5 דברים טובים שקרו לי היום. דברים טובים יכולים להיות חיוך שקיבלתי, שיחה טובה, שחייה בים – מהקטנים ביותר לגדולים ביותר. זה מאמן את המוח לתפוס דברים טובים שכפי שתשימו לב קורים כל הזמן.
7. להשקיע את הדמיון בהסתכלות על העתיד ולא על העבר הכושל, ליצור תמונת מצב אידיאלית בראש
8. אנחנו מרבים לשאול "מה אתה רוצה?" להתחיל לשאול "מה אתה צריך?"
9. ליישם שינויים קטנים בחיים, אפשר להתחיל בקטן, לשנות משהו בבית, ללבוש משהו שאני לא לובש בדרך כלל, לדבר בצורה שונה, ללכת למקומות שאני לא הולך בדרך כלל. הדבר גורם למוח לשבור הרגלים, התניות וכל מה ש"מגדיר" אותי.  הוא מתחיל להתרגל לשינויים ולחוסר אחיזה.
10. תנו לשמחה להיות המצפן שלכם, לכו בעקבותייה

אשמח עד מאוד לשמוע מכם בכל צורה, משיתופים ומחשבות, מתהיות ועד לשאלות.

באהבה רבה.

אני.