אחת השאלות הראשונות והמשמעותיות שאנו נשאלים היא “מה אתה עושה בחיים?”
למה קשה לדור שלם לענות על השאלה או לענות על האתגר? למה רבים חושבים במושגים של הצלחה וכישלון? איפה מוצאים את ההצלחה הארורה הזו? ולמה זה כל כך קשה?
קרה לך שנשאלת מה אתה עושה בחיים וחשת מאויים? רצית להגיד כל כך הרבה דברים אך הרגשת שמצפים ממך לדבר על העיסוק שלך?
האם חשת שמענה על העיסוק שלך מצמצם ולא באמת מגדיר אותך? יצא לך לשים לב שדרך השאלה הזו, אתה למעשה נמדד או מודד את האחר בצורה שיטחית ולא כזו המשקפת את ערכו האמיתי?
השאלה "מה אתה עושה בחיים?” תמימה ככל שתהיה, מכילה בתוכה רעיון בעייתי. היא מבקשת ומצפה מאיתנו לשים את כל משמעות חיינו, את מושג העשייה שלנו, ההגדרה העצמית, היכולות והכישורים שלנו בתוכה. דרכה אנו נמדדים.
הרעיון הבעייתי שדור שלם מתמודד איתו, הוא שהוא חייב לשים את כל הביצים בסל אחד – הקריירה. שם נמצאת ההגדרה, ההגשמה העצמית, הסיפוק, הפרנסה, המשמעות, המעמד וההצלחה שלו.
הציפייה הכמעט בלתי אפשרית הזו מביאה איתה קשיים שונים, החל מקשיים בהתמודדות עם לחץ ההורים והחברה, דימוי עצמי נמוך, ביקורתיות, ויתור על חלומות ומימוש, ערך עצמי נמוך ותחושת כישלון. התעסקות מרובה ב"מה יגידו/מה זה אומר עליי", חוסר משמעות ולחץ. המון לחץ.
רבים מתמודדים עם הלחץ שנושא הרעיון היחסית חדש הזה שמביאה תרבות המערב בעשורים האחרונים, מתקשים להתמודד איתו ועושים את כל הבחירות הלא נכונות.
חלק "הולכים על בטוח"- לומדים ועוסקים בעבודה "נחשבת" ומכניסה מספיק, חלק לוקחים תחביבים שלהם ומנסים ללכת איתם "עד הסוף" –להצליח בהם במדדים של הכרה ופרנסה. יש שעוסקים במספר תחומים לפרנסתם, יש שמחליפים עבודות ועניין כל מספר שנים, יש את אלו שעדיין מחפשים, את אלו שהתייאשו, ואת אלו שויתרו על הניסיון לענות על הציפייה החברתית הזו, ומצאו לעצמם אלטרנטיבות אותם אציג בהמשך.
מאיפה מגיע הרעיון הזה ?
בחברה הישראלית החילונית, איפה שהוא בין שנות ה-80 ל-90, חל שינוי תפיסתי בעקבות רעיונות חדשים שהגיעו מן המערב אודות חשיבות האיניבידואל וההגשמה העצמית. נישואין והקמת משפחה, הוא רעיון שנדחה בכמעט עשור (בקצוות), עבודה "בטוחה" הוחלפה בעבודה "נחשבת" או משמעותית. התוצאה היא שלאנשים יש יותר זמן לעסוק בעצמם ובמימוש העצמי שלהם, והוא קודם להקמת משפחה. העניין העיקרי הוא שאם בעבר הקמת משפחה והחזקתה נחשבה להגשמה עצמית והצלחה, כיום הקריירה נושאת ברובה את משקל ההגשמה העצמית.
החברה קובעת אילו עבודות "נחשבות" ומייצרת סטטוסים שונים, ומסווגת מה נחשב להצלחה ומה לא.
אז איפה ההצלחה?
השלב הראשון, הוא לראות את התמונה הגדולה. האם גם לי חשוב להצליח במדדים החברתיים? או אולי ההצלחה שלי נמדדת אחרת? האם מה שנחשב הוא מה שחשוב לי?
מושגים של הצלחה משתנים מתרבות לתרבות, ועל כן הם מוכתבים מבחוץ. אם ננסה לענות על לחצים חברתיים, יתכן ונעשה בחירות שאינן תואמות את הצרכים האישיים שלנו.
אם כן, ההצלחה האמיתית נמצאת בפנים. היא קשורה בערכים שלנו, במענה רחב על כל הצרכים שלנו, בסדר העדיפויות שלנו, ביכולתנו לחוש חיוניים, להתפתח ולממש את עצמנו לפי ההגדרה האישית שלנו.
תחושת הצלחה אמיתית, כזו שחשים אותה מבפנים – מקושרת ליכולות, לכישורים ומיומנויות של האדם. אז הוא חש מסוגל וחיוני – כשאלו מעניקים לו תחושת ערך. הוא שווה.
תחושת ערך, הלא היא הצלחה או משמעות, אפשר למצוא ולהשיג במקומות שונים שהם לא בהכרח מקור הפרנסה.
אז מה האלטרנטיבות?
ראשית, לא חייבים לשים את כל הביצים באותו הסל.
לעשות בחירות. להבין מה באמת היא הצלחה עבורי? האם מקור הפרנסה שלי אומר עליי משהו? והאם הוא מקום ההגשמה העצמית שלי?
אם כן, איפה נמצאת ההגשמה העצמית שלי? איפה אני רוצה לייצר הצלחות והישגים? משפחה, תחביבים, פרוייקטים שונים, חיי חברה, ספורט וכדומה.
מה יעניק לי תחושת ערך? לעשות משהו משמעותי באמת? לענות על ערכים שלי? לממש חזון? ומה אני מוכן לעשות בשביל זה?
איזה הישגים חומריים חשובים לי באמת?
חשוב לזכור, שכל עבודה היא מקום שבו אנו נותנים שירות. האם באמת ישנו שירות שהוא חשוב יותר מאחר?
אפשר לעשות הפרדה בין פרנסה להגשמה, ולהבין כי פרנסה היא האמצעי להגשמת יעדים אחרים בחיים. כדאי לקחת את הרצונות, לייצר מהם מטרות, לפרט את הדרך להגשמתם ולצאת לדרך!
אז מה אתה עושה בחיים?
